Haifa, 21.7.06: Demonstrating under attack

Haifa, 21.7.06: Demonstrating under attack - stop the war!

The weekly vigil of Women-in-Black started at 13:00. At about 13:15 there was a siren followed by several rockets. After taking shelter for a while, the demonstrators resumed the vigil.

יאלי השש חושבת שמערכת הביטחון כולה מתנהלת כאילו היא מאויימת מדבר מרכזי אחד – שחלילה יתחילו שיחות בין ישראל לאויביה

כאילו לא די היה ב-18 שנות לחימה עקובות מדם בלבנון, כאילו לא נקעה נפשנו מתפקיד הכובשים בערי הפלסטינים בעזה ובגדה, עומדת להקת גנרלים (וגנרלים בדימוס) וקוראת "להכנס באמ-אמא שלהם", ולהראות להם "באבו-אבוהם".

לא צריך להיות אסטרטג מבריק כדי להבין ששיתוף פעולה אמיתי עם ממשלת לבנון היה משיג תוצאות יותר טובות, ולטווח ארוך יותר מאשר הפיכת אוכלוסיות שלמות בלבנון לעוינות לדורות לישראל. אלא אם כן התוכנית הכללית היא השמדה טוטאלית של לבנון ואזרחיה, או השמדה עצמית של ישראל, אז לבנון וישראל עתידות להיות שכנות עוד שנים רבות. דווקא נסיגת סוריה מלבנון היתה צריכה לאותת לנו להשקיע את כל מרצנו בקשירת יחסים עם שכנתנו הצפונית, שבירתה מייחלת לרווחה שהשלום מביא איתו; שהשגשוג הכלכלי שלה היה כל השקט הבטחוני שהיינו צריכים.

במקום זאת מבקשים מאיתנו, מהעורף, לגבות את הטירוף הזה בנשימה ארוכה, ואם למי מאיתנו נותרו כמה תאי זיכרון אז אנחנו יודעים שנשימה ארוכה זה לפחות 18 שנה, וגם אז יאשימו אותנו אותם גנרלים מזדקנים ורפי שכל ברפיון רוח, כי כבר קצנו בחיי החרב וביקשנו מעט שלום. אז לפני שמאשימים אותנו ברפיון רוח – אני מבקשת לדעת אילו ערוצים מדיניים התנהלו בין ממשלת ישראל לממשלת לבנון במטרה להסיר את האיום של החיזבאללה מהגבול עם ישראל? מה דרשה ממשלת ישראל, וכיצד הגיבה ממשלת לבנון? מי השתתף בשיחות, אם היו כאלה כלל, מטעמנו? ואם היו שיחות כאלה, מדוע הן נכשלו?

מערכת הביטחון כולה מתנהלת כאילו היא מאויימת מדבר מרכזי אחד – שחלילה יתחילו שיחות בין ישראל לאויביה. שלום קר עם מצרים כבר יש - תארו לכם גם שלום עם לבנון, וחלילה שקט בזירה הפלסטינית – וישראל כבר לא תצטרך להתנהל על ידי לובשי מדים.

ראש הממשלה ושר הבטחון, כך דיווחו בחדשות, נותנים לצה"ל יד חופשית. האם עלינו לתרגם שצה"ל לקח לעצמו את המושכות והממשלה חסרת אונים למולו? את מי צה"ל בדיוק כובש בשעות אלה? את לבנון או את ישראל?

* הכותבת היא תושבת חיפה וחברה בקואליצית נשים לשלום.